בית הקברות היהודי בשכונת וייסנזי נפתח בשנת 1880, לאחר שבתי הקברות היהודים האחרים התמלאו עד אפס מקום. הוא פעיל עד היום. שטחו עצום, כמעט אינסופי.

במקום קבורים מספר יהודים ברלינאים מפורסמים כמו הרב לאו בק והפילוסוף הרמן כהן. הנאצים, למרבה ההפתעה, לא הרסו את המקום. בתקופת מזרח גרמניה הוא הוזנח, ובשנות האלפיים שופץ וחודש בעזרת סיוע של אונסק"ו. הכניסה לבית הקברות, כמו גם בית הלוויות, שוחזרו בסגנון הרנסנס האיטלקי שבו נבנו במקור.

רוב הקברים במקום עזובים, נטושים. הם ישנים מדי, ואיש כבר אינו זוכר את הקבורים בהם. הטבע לוקח את שלו בחזרה. עצים עצומים גדלים במקום, הירוק אוחז באבנים, אפילו החיות מקננות בחלקת היער הקטנה במרכז העיר. זהו מן יופי מקאברי, יופי של דממת מוות.

את חלוקת המעמדות של יהודי ברלין דאז ניתן לראות עד היום. לפשוטי העם יש מצבת אבן אפורה סטנדרטית, בעוד שלגבירים ובעלי הממון יש אחוזות קבר מפוארות המחקות את המאוזוליאומים של המלכים הגרמנים.

הכנו גם וידאו שממצה את הנושא וממחיש את הגודל הבלתי נתפש של המקום: