לא רחוק מהמוזיאון היהודי בברלין שבשכונת קרויצברג מסתתרת אנדרטה שכמעט אף אחד לא מכיר. היא נמצאת בחצר האחורית של בניין משרדים, ולכן גם מקומיים וספרי תיירים נוטים לפסוח עליה. האנדרטה נקראת “דף”, לזכרו של בית כנסת שהיה במקום. הוא הוצת בליל הבדולח, והריסותיו פונו בשנת 1956 על ידי עיריית ברלין.
הקהילה היהודית מכרה את האדמה לעירייה, וזאת בנתה עליו בניין משרדים. כיום מתנשא שם בניין בן 6 קומות בו נמצאת חברת הביטוח הרפואית “בארמר גק”. חברת הביטוח מימנה והחליטה איזו אנדרטה תוקם לזכר בית הכנסת.
בית הכנסת עצמו הוקם בשנת 1891 על ידי הארכיטקטים וולפנשטיין וקרמר, ושימש כבית כנסת ליברלי. הוא מוקם בחלקו הפנימי של הבניין, כשמצדו החיצוני היה ביתו של הרב, בית ספר ליהדות ומשרדים שונים של הקהילה היהודית.
כאמור היום ישנה רק אנדרטה. בשנת 1996 הציבו הארכיטקטים הישראלים צבי הקר, מיכה אולמן ואייל ויצמן ספסלי ישיבה, במקום בו היו ספסלי הישיבה המקורים.
וזה מה שאמרו הארכיטקטים על האנדרטה:
“לא הוספנו דבר שלא היה במקום, הספסלים, העצים, השיחים ושביל מכבי האש, אינם אלא רבדים שונים בזמן ובהיסטוריה של המקום. האנדרטה יכולה להיות מובנית כטקסט, דף שמספר סיפור בן 100 שנה של פיסת אדמה ברחוב לינדן בשכונת קרויצברג”.
למה הם מתכוונים?
ההווה מופיע בדמות דרך מכבי האש החדשה, והיא מייצגת את חוקי הבניה והבטיחות של ברלין המודרנית.
העצים, השיחים והדרך יוצרים סימני פיסוק.
הספסלים הינם הרווחים בין המילים.
הקריאה היא הליכה בין הספסלים, העצים והשבילים.
אלמנטים אלו , כל אחד מייצג תקופה. חוברים יחד ויוצרים את הדף.
זהו סיפור של אובדן, הספסלים הופכים לבית קברות, שורות שורות של קברים, שורות של מילים,
דף זיכרון,
דף תפילה.
